<h1>רבינו ירוחם נ"ו ח"א</h1>
<h2>דף ח:</h2>
כיון שאמר ובתורתך יי' אלדינו כתוב לאמר שוב אינו צריך כך פשוט בר"ה [ל"ה ע"א] ופרש"י דמיירי במוסף כלומר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך לומר מקראות של מוספין ופי' אחר כך בשם רבותיו דמיירי במלכיות זכרונות ושופרות פי' דאם התחיל בקראי ולומר פסוקי' לא יפחות מעשר' כמו שכתבתי אבל אם בא לכוללן כלם ולומר ובתורתך כתוב לאמר ומכוין לכלם שוב אינו צריך וכן כתבו רי"ף ור"ת ומדברי הרמב"ם דפסוקים של תורה יכול לפטור עצמו בובתורתך כתוב לאמר אבל בשל נביאי' צריך לומר ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר וכן בשל כתובים צריך לומר ובדברי קדשך כתוב לאמר ורבי' תם כתב כי בכלל ובתורתך הם נביאים וכתובים כמו של תורה ועוד כתב רבינו תם דקראי דמוסף דר"ה צריך לאומרם שהם במקום הקרבנו' אבל אין צריך להזכיר מוסף של ראש חדש אלא שיאמר מלבד עולת החדש ומנחתה ושני שעירים לכפר ע"כ ואין אנו רגילין לומר מלבד עולת החדש אלא מנהגנו לומר את מוספי יום הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן כמו שאכתוב ואין לנו לשנות מנהג אבותינו וכן בירושלמי אף על פי ששלחנו לכם סדר המועדות אל תשנו מסדר אבותיכם נוחי נפש. בפ' בכל מערבין [עירובין מ' ע"א] זכרון אחד עולה לכאן ולכאן פירו' כשאמר במוסף את יום הזכרון הזה עולה גם לראש חדש דכתיב בראש חדש ונזכרתם לפני יי' אלדיכם ואין צריך להזכיר קרבנות מוסף ראש חדש וכבר כתבתי כי רבינו תם היה אומר מלבד עולת החדש ומנחתה וכו' ואין לשנות ממנהג שלנו.
<h2>דף לב.</h2>
סדר ברכות של ראש השנה אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ואומר זכרונות ואחר כך שופרות ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים ואומר עשרה פסוקי' ממלכיות וכן מזכרונות וכן משופרות ואם לא אמר אלא ג' פסוקים במלכיות וכן בזכרונו' וכן בשופרות והג' שיהיו אחד מן התורה ואחד מנביאים ואחד מהכתובים יצא.
מקצת הגאונים כתבו כי כשהצבור מתפללין בלחש מוסף בר"ה אין מתפללין כי אם ז' ברכו' והחזן כשמתפלל מתפלל ט' ועל זה הרבה ראיות וכמה תשובות מגאונים ואנו נהגנו להתפלל ט' בלחש כמו ש"צ ואין לשנות ממנהג אבותינו.
<h2>דף לב:</h2>
ואין מזכירין מלכיות ושופרות של פורענות מלכיות כגון חי אני וגומר אם לא ביד חזקה וגומר שופרות כגון תקעו שופר בגבעה ואם רצה לאמרם מפורענות אומות העולם הרשות בידו כגון זכור יי' לבני אדום וגומר וכגון יי' מלך וגומר אבדו גוים מארצו כגון ויי' אלדים בשופר יתקע וסמיך ליה יי' צבאות יגן עליה'. ואין מזכירין זכרון יחיד ואפילו לטובה כגון זכרה לי אלדי לטובה וכגון זכרני יי' ברצון עמך. ונהוג עלמא דפקדונות אינן כזכרונות ושבתון זכרון תרועה אומרו עם הזכרונות ואומרו עם השופרות וכן מלכו' שיש עמו תרועה כגון יי' אלדינו עמו וגו' אומרו עם המלכיות ועם השופרות ותרועה שאין עמה ולא כלום אומרו עם השופרות כגון יום תרועה.
כשאומ' עשרה פסוקים מכל אחד כמו שכתבתי מתחיל בתורה כלומר ג' פסוקים מן התורה וג' מן הכתובים וג' מן הנביאים ומשלים בתורה כלומר הפסוק העשירי אומרו מן התורה ואם השלים בנביא יצא ושמע ישראל וגומר מלכות הוא ואומרו במלכיות וידעת היום והשבות וגומ' אתה הראית וגומר כל זה פשוט בר"ה. ונהגו להזכיר בכתובים ואחר כך בנביאים וכן כתבו הגאונים שקבלה בידם. ונהגו להשלים במלכיות שמע ישראל וגומר ובזכרונות וביום שמחתכם וגו' והרמב"ן היה נוהג להשלים בשופרות לא הביט און וגו' אף על פי שכבר אמרו עם המלכיות כרבי יוסי שאמר שאומרו עם המלכיות ועם השופרות והר"י היה אומר יום תרועה ואין לשנות מן המנהג.
אין אומרין הלל בר"ה כך פשוט בר"ה.
<h2>דף לד:</h2>
יחיד שאינו יודע לברך כלומר להתפלל מלכיות זכרונות ושופרות אין חבירו מברך לו שאין יחיד מוציא את חבירו בתפלה כך פשוט בר"ה. שליח צבור בר"ה ובי"ה מוציא את הבקי ושאינו בקי, ועם שבשדות דאניסי ואינם יכולים לבא לבית הכנסת בראש השנה וביום הכפורים שליח צבור מוציאם ידי חובתם אבל בעיר אין שליח צבור מוציאם ידי חובתן עד שיבאו לבית הכנסת וישמעו התפלה מפי שליח צבור מראש ועד סוף וכן בירושלמי והוא שישבו שם מראש התפלה כל זה פשוט ומוכח בר"ה וכתבו המפרשים דוקא ביום הכפורים של יובל דשוה לר"ה בתקיעות וברכות אבל שאר י"ה אין שליח צבור מוציא הבקי. ועוד פשוט ומה שהצבור מתפללין בלחש כדי שיסדיר שליח צבור תפלתו כלומר שיתפלל בלחש בראש השנה.
מקצת הגאונים כתבו כי כשהצבור מתפללין בלחש מוסף בר"ה אין מתפללין כי אם ז' ברכו' והחזן כשמתפלל מתפלל ט' ועל זה הרבה ראיות וכמה תשובות מגאונים ואנו נהגנו להתפלל ט' בלחש כמו ש"צ ואין לשנות ממנהג אבותינו.
<h2>דף לה.</h2>
כיון שאמר ובתורתך יי' אלדינו כתוב לאמר שוב אינו צריך כך פשוט בר"ה [ל"ה ע"א] ופרש"י דמיירי במוסף כלומר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך לומר מקראות של מוספין ופי' אחר כך בשם רבותיו דמיירי במלכיות זכרונות ושופרות פי' דאם התחיל בקראי ולומר פסוקי' לא יפחות מעשר' כמו שכתבתי אבל אם בא לכוללן כלם ולומר ובתורתך כתוב לאמר ומכוין לכלם שוב אינו צריך וכן כתבו רי"ף ור"ת ומדברי הרמב"ם דפסוקים של תורה יכול לפטור עצמו בובתורתך כתוב לאמר אבל בשל נביאי' צריך לומר ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר וכן בשל כתובים צריך לומר ובדברי קדשך כתוב לאמר ורבי' תם כתב כי בכלל ובתורתך הם נביאים וכתובים כמו של תורה ועוד כתב רבינו תם דקראי דמוסף דר"ה צריך לאומרם שהם במקום הקרבנו' אבל אין צריך להזכיר מוסף של ראש חדש אלא שיאמר מלבד עולת החדש ומנחתה ושני שעירים לכפר ע"כ ואין אנו רגילין לומר מלבד עולת החדש אלא מנהגנו לומר את מוספי יום הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן כמו שאכתוב ואין לנו לשנות מנהג אבותינו וכן בירושלמי אף על פי ששלחנו לכם סדר המועדות אל תשנו מסדר אבותיכם נוחי נפש. בפ' בכל מערבין [עירובין מ' ע"א] זכרון אחד עולה לכאן ולכאן פירו' כשאמר במוסף את יום הזכרון הזה עולה גם לראש חדש דכתיב בראש חדש ונזכרתם לפני יי' אלדיכם ואין צריך להזכיר קרבנות מוסף ראש חדש וכבר כתבתי כי רבינו תם היה אומר מלבד עולת החדש ומנחתה וכו' ואין לשנות ממנהג שלנו.
ובר"ה יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל כלומר להתפלל קודם בלחש כך פשוט.
נהגו בכמה מקומות לתקוע מר"ח אלול בכל בקר וכל ערב לעורר דרכי התשובה וכן נהגו באשכנז אחר תפלה בכל בקר וערב וסמכו על פירקי רבי אליעזר פ' מ"ו שבר"ח אלול שעלה משה להר העבירו קול במחנה שעלה משה להר שלא יטעו עוד בעבוד' זרה והקב"ה נתעלה באותו שופר שנ' עלה אלהים בתרועה כו' (וכן) [לכן] התקינו חכמים שיהו תוקעים שופר בר"ח [אלול] בכל שנה כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה שנ' אם יתקע שופר בעיר וגומר וכדי לערבב את השטן שלא להשטין את ישראל.
